כתבה פופולרית

דמי כיס לא מלמדים ילדים לחסוך. הטעויות שהם עושים איתם כן

לשיתוף:

כתבות נוספות שכדאי לקרוא:

דמי כיס לילדים

מאת יונתן שלום

בקצרה: דמי כיס עובדים רק כשהסכום קבוע, הילד מחליט לבד על מה להוציא, וההורים לא מצילים אותו כשהכסף נגמר. גיל 6 הוא נקודת התחלה טובה, עם סכום קטן שעולה בכל יום הולדת ושלוש קופות נפרדות.

הרבה הורים מחכים עם דמי כיס עד שהילד "יבין את הערך של הכסף". זה הפוך. ילד מבין את הערך של כסף בדיוק ברגע שהוא מבזבז את כל מה שהיה לו על שטות, ואז רואה בחלון הראווה משהו שהוא באמת רוצה.

קראו גם: כמה זמן מסך מותר לילדים, ומה באמת קורה מאחורי המספרים · שגרת שינה לילדים · הילד לא עייף בעשר בלילה? כנראה שהוא עייף מדי

הטעות הזאת, כשהיא קורית בגיל 7 על 20 שקל, היא שיעור זול. בגיל 20 על כרטיס אשראי היא יקרה מאוד.

מאיזה גיל ובכמה

הסימן שהילד מוכן הוא פשוט: הוא יודע לספור מטבעות ומבין ש-10 שקלים זה יותר מ-5. אצל רוב הילדים זה קורה בכיתה א'. לפני כן, כסף הוא בעיקר צעצוע.

לגבי הסכום, כלל אצבע נפוץ הוא שקל עד שניים לשבוע על כל שנת גיל. ילד בן 8 יקבל בין 8 ל-16 שקל בשבוע. אין כאן מספר נכון אחד. מה שחשוב הוא שהסכום יספיק לקנייה קטנה מיד, ולקנייה גדולה רק אחרי כמה שבועות של חיסכון.

גיל תדירות מומלצת מה הילד מנהל לבד
6-8 פעם בשבוע, במזומן ממתקים, מדבקות, צעצוע קטן
9-11 פעם בשבוע או בשבועיים מתנות לחברים, משחקים, יציאות קטנות
12-14 פעם בחודש בילויים, חלק מהבגדים, טעינת טלפון
15 ומעלה פעם בחודש, בכרטיס נטען תקציב בילויים ונסיעות מלא

המעבר מתשלום שבועי לחודשי מכוון. בגיל 12 ילד כבר צריך להתמודד עם הרגע שבו נשאר שבוע לסוף החודש ונגמר הכסף.

החוק הקשה: לא מצילים

הילד הוציא הכול ביום ראשון, וביום רביעי יש יום הולדת בכיתה. רוב ההורים נשברים ונותנים "הלוואה" שאף אחד לא גובה. כאן הלימוד מתאדה.

תנו לו להרגיש את זה. אפשר לעזור לו לחשוב על פתרון, כמו מתנה שהוא מכין בעצמו, אבל בלי כסף נוסף. פעם אחת כזאת מלמדת יותר משנה של הרצאות.

אותו עיקרון חל על זמן מסך ורכישות בתוך משחקים. אם הילד רוצה סקין או מטבעות וירטואליים, הוא משלם מדמי הכיס. נטרלו רכישות בכרטיס האשראי שלכם בהגדרות החנות, אחרת כל התקציב שקבעתם הוא הצגה.

שלוש קופות במקום ארנק אחד

שיטה פשוטה שעובדת כבר מגיל 6 היא לחלק כל תשלום לשלוש צנצנות שקופות. השקיפות חשובה: ילד צריך לראות את הערימה גדלה.

  • להוצאה: כסף שמותר לבזבז מתי שרוצים, בלי לשאול.
  • לחיסכון: למטרה מוגדרת עם מחיר ותאריך, למשל משחק של 120 שקל.
  • לנתינה: מתנה לאח, תרומה או הפתעה לסבתא.
  • חלוקה מוצעת להתחלה: חצי להוצאה, שליש לחיסכון, והשאר לנתינה.
  • הילד מחלק בעצמו, מול העיניים שלכם, בכל פעם שמקבל כסף.

כשהמטרה גדולה, אפשר להציע "ריבית הורים": על כל 10 שקלים שנשארו בקופת החיסכון חודש שלם, מוסיפים שקל. זה מלמד מושג שמבוגרים רבים מבינים רק כשהם כבר בחוב. כשהמטרה היא אופניים, כדאי לכלול בחישוב גם קסדה שיושבת נכון, כדי שהילד יבין שלמוצר יש עלויות נלוות.

דמי כיס תמורת מטלות?

כאן ההורים חלוקים. אם כל סידור מיטה עולה כסף, ילד עלול לסרב לעזור כשאין תשלום. הגישה המקובלת היא הפרדה: מטלות בסיסיות הן חלק מלגור בבית, ועבודה נוספת, כמו שטיפת רכב, יכולה לקבל שכר.

דרך נוספת להרחיב את האחריות היא לתת לילד לנהל חלק מתקציב אמיתי של הבית. למשל, לקבוע סכום לנעליים לפני שנת הלימודים: ההורים משלמים מחיר של זוג טוב ובסיסי, ואם הילד רוצה את הדגם שעולה 150 שקל יותר, את ההפרש הוא משלים מהחיסכון. פתאום הדגם הנוצץ פחות דחוף.

הרקע על המושג והגישות השונות מופיע בערך דמי כיס בוויקיפדיה.

השבוע, קבעו יום קבוע לתשלום, הכינו שלוש צנצנות, ותנו את הסכום הראשון. ואם הכול נגמר תוך יומיים, שתקו. זה בדיוק השיעור.

גש
על הכותבגיא שרון

כותב ועורך תוכן בתחום מה שחם בישראל, אוהב לפשט נושאים מורכבים ולהפוך אותם לקריאים לכל אחד.

למידע נוסף בנושא: he.wikipedia.org
דילוג לתוכן דלג לתוכן